• כתבה: רויטל שושני

    "... את חושבת יותר מידי, זה לא טוב. גם כשאת אוכלת את חושבת.... את צריכה להפסיק לחשוב... הנה שמן עץ האלגום (סנדלווד), טיפה אחת עם כוס חלב כל בוקר תעזור לך"-
    כך אמר לי הרופא האיורוודי החביב בקליניקה מלאת בקבוקי השמנים שבסלון ביתו במאיסור...
    בדרום הודו אפשר באמת להפסיק לחשוב ולהתמסר לנופים ולמראות ולנופים גם בלי שמן האלגום הריחני ...
    ירוק וכחול הם שני הצבעים המאפיינים את דרום הודו. ירוק של צמחיה שופעת בטבע בהרים ובעמקים, במטעי התה הקפה וחוות התבלינים וכחול של מים באגמים בתעלות המים הציוריות בחוף הים וגם בשמיים הכחולים שמעל רכסי ההרים. אלה מנוקדים בצבעי הסארי העזים בשילובים דימיוניים ואף פראיים של צבע, מקדשים צבעוניים ושלל צבעי בתים משלימים את התמונה השמחה הזו על רקע הנופים.
    בתוך נופים אלה מתגלים גם מנהגים שובי לב... את הדייג המשותף בחופי הדרום לא אשכח. חבורת גברי הכפר, פלג גופם העליון עירום,  נכנסת רגלית בשני טורים למים, למשות את קצותיה של רשת הדיג הענקית הטבולה במים, מזה כמה שעות. הם נכנסים למים בתיאום מופלא, כשאחד מהם נותן את הקצב המדויק לגלגל את הרשת לאחור, וממש כמו ריקוד נעשית משיית הרשת מן המים בצורה מתואמת להפליא.  האם תהייה הרשת מלאה בברכת הים או ריקה ? המתח גואה כשהרשת נפרשת על החול והשלל נחשף... אז הוא ממוין על ידי הנשים שחיכו בסבלנות ובתפילה, לפי סוג וגודל ונאסף למכירה לטובת הדייגים ומשפחותיהם. הדגים הקטנים יותר מושארים במכוון על החוף לזקני הכפר שמחכים כבר לחלקם המבורך. את מה שהם משאירים, לוקחות הציפורים...
    הדייג ברשת מזכיר לי את האמירה הבודהיסטית אותה שמעתי לראשונה במקדשים הטיבטיים שבדרום הודו: "הטיפשים דואגים לעצמם, החכמים דואגים לאחרים, כי הם מבינים שזו הדרך הטובה ביותר לדאוג גם לעצמם".