חוויות-מרגסטאן
  • כתבה: רויטל שושני

    הודו היא ים של מראות, ריחות, טעמים, צלילים וצבעים.... כאלה שלא רואים באף מקום אחר בעולם...
    באחד מימי הטיול שלי ברג'סטאן מצאתי עצמי מחכה ברחוב טיפוסי כעשר דקות לנהג שיגיע לקחת אותי לאנשהוא... המראות שחלפו למול עיני היו כה רבים , צבעוניים ואחרים מכל מה שראיתי אי פעם ברחוב כלשהוא, שהוצאתי פנקס קטן לתעד את נהר המראות החולף מול עיני, פן ישכח ומתוך הידיעה כי אין דבר כזה בעולם כולו...
    כן, באותן עשר דקות עברו מול עיני, פיל ורוכבו עדר פרות ובופלו ריקשות רעועות לצד מכוניות הדורות ונהר של אנשים דומים לנו ויחד עם זאת כל כך שונים... חלקם לבושים בבד על חלציהם, נשים אצילות בסארי כל אחד צבעוני יותר ממשנהו, גברים בחליפות אירופאיות, נזירים עטופים בבד כתום עם פנים מרוחי אפר וקבוצות ילדים מתרוצצים בין כולם, מבקשים נדבה... הרחוב כולו בחוץ מציע שפע תוצרים - תבלינים בערימות ענק צבעוניות, פרחים למנחה בסלסילות ושרשראות, דוכני בגדים ובדים וכלי בית מכל סוג. עושר ועוני בכפיפה אחת ומה משותף לכולם? קבלה של מציאות החיים, כל אחד במקום שלו....
    אני משתדלת להיות במקום המכיל את השפע והריבוי הזה בהתפעלות מהקסם שבו, כפי שכתבתי "הרחוב בו אני נמצאת פורש בפני את הודו האינסופית המבקשת לב רחב ועין 'קשבת' כדי להכיר אותה וליהנות ממנה..... "
     
    הריבוי ההודי אין שני לו בעולם כולו , הוא כובש ומהפנט אותך וכמעט אפילו בולע אותך... אך יחד אתו מביאה הודו למבקר בה את כף המאזניים של הריבוי התוסס שלה – את השקט, ההתעלות, האמונה בנשגב וההתמסרות המוחלטת לחיים באשר הם מזמנים...
    הברכה ההודית בסנסקריט ' נמסטה' הנאמרת בכל שניה, בכל מטר מרובע של הודו הענקית, כשכפות הידיים על החזה, מבטאת את המחשבה הפנימית, השקטה של הודו שמשמעה: אני משתחווה לך, אני מייחל לכך שתודעותינו יפגשו, האל שבי זהה לאל שבך...