מרוקו-הגעתי-הביתה
  • כתבה: דורית גבאי
     
    עוד בילדותי בשיעורי הגיאוגרפיה בבית ספרי,
    כשאני יושבת קרוב לחלון ובוהה החוצה אל החלל,
    ליבי יוצא אל המרחבים והארצות הרחוקות,
    בשומעי את המורה מדבר על ארצות המגרב, על מיצרי גיברלטר ועל ערים ספרדיות הנמצאות בכלל במרוקו,
    ידעתי כי יום יבוא וגם אני אהיה שם...
    אחצה בספינה את המיצרים ואשוט אל אותן ערים ספרדיות וקסומות ואולי גם אפגוש את שיירות הגמלים.
     
    אולם כשגדלתי ומיד כשהשתחררתי, הלכתי לחפש את הארצות הקסומות במזרח ולעבור מסע הישרדות בדרום אמריקה הגדולה , חייה את תרבותם ולומדת את שפתם.
     
    רק לאחר שכיסיתי את המרחב הגדול הזה, התפניתי להגיע אל הארץ שהורי ומשפחתי עלו ממנה, אל הארץ שעליה חלמתי בשיעורי הגיאוגרפיה, עם שמות הערים שהציתו את דמיוני. המקום שממנו הגיעו הורי ואיתם כל תרבותם ומסורתם, נתגלתה אלי ביופייה ובעוצמתה, דווקא אחרי שחוויתי כל כך הרבה במקומות אחרים.
     
    רק בחוצי את רכס הסיירה נאבדה הספרדי, אל העיירה הקטנה אלחסירס, כשעליתי אל המעבורת שתיקח אותי לטנג'יר, התחלתי להבין כי ככל שרחקתי ונסעתי לחפש חוויות ולראות תרבויות חדשות, זה רק קרב אותי להבנה ולהכרה כי מרוקו, הארץ שממנה הגיעו הורי ומהם ספגתי את כל ישותי, היא שעיצבה והפכה אותי למי שאני.
     
    ופתאום על הספינה נשמעים בליל של קולות בשפה לא מובנת אך רחוקה ומוכרת, ועולה מראה סבתי בחצר הבית אופה את לחם הפְרֶנָה בטאבון, וריח הלחם החם עולה באפי – אז הכתה בי ההכרה כי הגעתי הביתה, וכל המסע הרחוק היה בעצם הכנה לחזרה אל השורשים, אל המקורות.
     
    ולכן מאז כל מסע, כל טיול, כל ביקור שלי במרוקו הם חוויה אחת גדולה מהולה בזיכרון חי מאותו יום בו חציתי את המיצר בדרכי אל ארץ המגרב.
     
    אשמח לקחת אתכן אל המסע שלכן במרוקו הקסומה ולחוות את ההוויה – כי לכל אחת יש את המרוקו שלה.
     
    בּיסְלָמָה (להתראות במרוקאית שוטפת).